לאורך שנות חייה גדלנו אנו, אזרחי מדינת ישראל בידיעה שמודובר במדינה שהיא לא פחות מנס. אחרי 2000 שנות גלות, יהודים מכל העולם, בטעמים ובצבעים שונים, ממזרח, מערב, צפון ודרום הגיעו חזרה למולדתם. 

מי שהגיע משגעונותיו של דיקטטור אלים ואכזרי, מי שהגיע בעקבות חזון ציוני, מי שהגיע בעקבות מצוות התיישבות בארץ, מי שהגיע בלית ברירה, נרדף, פצוע וללא משפחה, יהודים! יהודים מילאו את הארץ. 

החיו את השפה העברית, את העבודה העברית, את האדמה העברית, הקימו קופות חולים מסובסדות, ויצ"ו, מערכת מיסוי, מערכת ביטוח לאומי, שופטים, צבא, משטרה, תעשייה, פיתוח וביטחון. 

בכל עשור, החל מיום הקמתה, קמו למדינה אוייבים אכזריים שקראו באופן ברור להשמדתה. מלחמות עזות ניטשו בין המדינה לבין מדינות שונות בחזיתות שונות, ומניצחון לניצחון קיבלה המדינה זהות לאומית.  

הציונות הדתית, שכבר בתחילת דרכה קראה להבאה אקטיבית של הגאולה ע"י שיבה והתיישבות בארץ ישראל, עבודה עברית ושיח עברי יומיומי, קיבלה אג'נדה קיצונית עם רעיונותיו של הרב קוק, ודבריו הברורים כנגד הציבור החילוני הציוני. 

ציבור זה, בעיניו של קוק, אינו אלא כלי שרת לזירוז הגאולה, יהודים סוג ב', עליהם צריכים לרכב חברי הציונות הדתית לגאולה. נשים לב גם לדבריו של ריינס, איש הציונות הדתית, שטוען צריך להוציא מידי הציונים החילונים את המימד האידיאולוגי (התיישבות, עבודת האדמה, גאולת הקרקע) ולהעבירם לידי הציונות הדתית, כלומר יש לראות בציונות הדתית את החלק הפרגמטי בציונות. 

מאז קומה של מדינת ישראל, חותר מגזר זה תחת אושיות המדינה ומוסדותיה, במטרה אחת, לממש את מצוות יישוב ארץ ישראל!

קחו את סבסטיה כדוגמא טובה לשיעור שלמדו אנשי הציונות הדתית. בשנת 1969, לאחר מלחמת ששת הימים, עולים אנשי הציונות הדתית לסבסטיה, ללא אישור, ללא תיאום, בלי התחשבות באג'נדה המדינית הישראלית, וכשכל עיני העולם נשואות לראות כיצד תטפל מדינת ישראל בשטחים החדשים אותם כבשה. 

את הציונות הדתית עניין התיישבות הארץ, הבאת הגאולה ושום דבר אחר לא. 

מדינת ישראל, במקום להעיף את החומסים, מגיעה איתם להסדר בעיקר בשל התמיכה לה זוכה חבורת האנרכיסטים מאריק שרון, אהוד אולמרט ומנחם בגין. 

אותה קבוצה הטוותה לכלל הציונות הדתית את הכללים שעל בסיסם הם יפעלו מאותו היום: 1. נחישות - עולים על השטח וקובעים עובדות, אם מורידים את הקבוצה מהשטח, יש לחזור שוב ושוב ושוב. 2. החוק ישתנה לטובתנו - אין במעשים אלו פעולה בלתי חוקית, יש לנו לגיטימציה ציבורית מהאזרחים היהודים שאינם חלק מאיתנו אבל תומכים בנו, והפוליטיקאים הימניים יתישרו לשם. 3. כל פעולה ליישוב הארץ וגירוש זרים היא לגיטימית - גם אם מדובר באלימות, צה"ל לא יפגע במתנחלים. היישובים באיו"ש יתנו הגנה לפורעים, הפוליטיקאים הימניים יתנו הגנה ציבורית. 4. המדינה תומכת במעשינו גם אם אינה מתנהגת כך - הסכמה בקריצה, אישור מאחזים בלתי חוקיים בדיעבד, פסקי דין על חוזים מפוקפקים למכירת קרקע ערבית לידי יהודים. הכל יאושר. 5. אנחנו מושכים את הציבור לכיוון שלנו - יש להתמיד בשיח מבדל, יש להתמיד בהסתה נגד ערבים, יש להתמיד להקצין ככול שהמרכז מתקרב אלינו. 

המלחמה של המגזר הציוני דתי, מיום היוולדו היא מלחמה על ארץ ישראל ולא מדינת ישראל ישראל. מדינת ישראל היא ניסוי, היא תחנה בדרך, אין לה מהות אמיתית בלי הגאולה,היא אינה מטרה, היא אמצעי. 

מאז ועד היום סוחב אותנו המגזר הציוני דתי למלחמה, הופכך את המדינה למדינה שמאבדת מוסריות, לגיטימציה ואנושיות בעיני העולם. מדינת ישראל שבשנות ה 70 הייתה הבון טון של מדינות העולם, כיום מצורעת, שנואה ולא לגיטימית.

הכללים אותם למדה התנועה מניעים אותם קדימה, קדימה לעבר חורבן המדינה, קדימה לכיוון פנטזיות משיחיות על ארץ ישראל.  

​