ביום 07.10.2024, מיד עם היוודע אירועי הטרור שנעשו ע"י החמאס ביישובי עוטף עזה, הוכרז עוצר כללי בגדה. כלל העובדים הפלסטינאים שנותרו עוד בישראל ביום שבת, בסופו של חג שמחת תורה, הורו לחזור לגדה, המעסיקים קיבלו הודעות המחייבות אותם להורות לעובדים לשוב מיד לבתיהם, ועל פעולות מניעה וסנקציות כנגד בתי העסק, אם לא יבצעו זאת.

​

לפיכך חזרו העובדים לביתם בגדה מיד. אלו ששהו בגדה בשישי שבת לא הותרו לצאת, ועובדים מעזה ששהו בישראל, הופנו לגדה ללא כל מענה אמיתי לעניין מגורים וכלכלה. 

​

מאותו היום ועד למעשה יום זה, מדינת ישראל סגורה ומסוגרת והמעברים סגורים. כיום, למעט כ 16000 עובדים פלסטינאים, מתוך כ 180000 שהוכרו כעובדים נדרשים לצורך פעולות חיוניות לא נכנסים עובדים פלסטינאים למדינת ישראל. העובדים הפלסטינאים אשר קיבלו את הגזרה הזו בהבנה בחודש הראשון, החלו לאבד סבלנותם כאשר מצאו המצב הוא שאין שינוי לאורך חודשים רבים, על אף שהגדה עצמה שמרה על שקט מופתי יחסי וסרבה לקחת חלק באירועי הטרור.

​

המצב בשטחים הוא על סף פיצוץ. העובדים בעלי הרישיון, אינם מצליחים להבין מדוע נמנעת מהם הכניסה לישראל לאור העובדה שהם לא לקחו שום חלק בפעולת הטרור, לא הביעו תמיכה בה ובמבצעים והם למעשה מנותקים מכל שייכות או השתייכות למעשים הנפשעים של החמאס.

הכספים שנכנסו מהעובדים לשטחי הרשות, היוו חלק אדיר מהכלכלה הפלסטינאית ואפשרו לחיים בגדה לעבוד ולהשתכר גם כן. אותו עובד שהיה מגיע עם משכורת מישראל, היה מבצע רכישות בחנויות בגדה, קונה מזון בגדה וכספו היה מממן עובדים פלסטינאים חסרי רישיון עבודה בישראל המועסקים בגדה, ומניע את הכלכלה בשטחי הרשות.

​

כיום מתוסכלים העובדים הפלסטינאים בעלי הרישיון ואיתם גם העובדים הפלסטינאים שעבדו בגדה, הכספים נגמרים, העובדים מנסים למשוך את כספי הפנסיות שהמעסיקים שלהם הפקידו ברשות האוכלוסין, וגם שם נתקלים בבעיה שמעלה סברה שאותם כספים כלל לא נשמרו עבורם. מי שניכנס כמו נחש ארסי לתוך התסכול והזעם של הפלסטינאים בגדה, הם אנשי החמאס הנמצאים במקום והפועלים לייצור מנגנוני טרור בתוך הגדה.

​

הכספים אותם הכניסו הפועלים הפלסטינאים בעלי הרישיון לגדה, היוו בין היתר את המנגנון שהצליח לשלם עבור מנגנוני הביטחון של הרשות ועובדי הרשות. כיום מגלים אנשי הביטחון שעבדו בתיאום עם אנשי הביטחון של מדינת ישראל, ששכרם אינו ניכנס, ואין להם משכורת. אותם אנשי כוחות הביטחון של הרשות, מביעים תרעומת בפומבי כנגד ישראל, אותה הם רואים כאחראיות הבלעדית למצב בגדה, וגם כנגד הרשות עצמה שממשיכה לנסות לנהל את התיאומים הביטחוניים באופן סדיר. אם אין משכורות, אין ביטחון – היא סיסמא שנאמרת לא פעם ע"י אנשי מנגנון הביטחון המסכל.  ברור שאיש מנגנון הביטחון המסכל שאינו יכול לכלכל את ביתו וילדיו, לא ירצה לשתף פעולה עם מי שמונע ממנו את האפשרות הכלכלית.   

​

ארבעה חודשים שמדינת ישראל דואגת לייבש את המקורות הכלכליים של הפלסטינאים בגדה, ארבעה חודשים שבהם מזון, חינוך ושירותים בסיסים שהיו דלים בין כה, הצטמצמו כמעט לאפס.

אני משוחח עם עובדים פלסטינאים רבים שמביעים תרעומת קשה על התנהלות הממשלה, וטוענים, אולי בצדק, כי מטרתה היא יצירת חזית נוספת המונה פלסטינאים מיואשים מהגדה שיתחילו לפעול כנגד המדינה. כך למעשה, דוחפת הממשלה הישראלית את הפלסטינאים בגדה לעבר נבואותיה שלה עצמה. להפתעתי, זו גם התחושה השלטת בקרב אנשי כוחות הביטחון הישראלים איתם אני משוחח. שב"כ וצה"ל אינם מבינים את ההתעקשות של הממשלה לאסור הכנסת עובדים פלסטינאים מהשטחים. מה יכול להיות טוב יותר מפלסטינאים הנכנסים באופן מבוקר למדינה, שניתן לאכן ולאתר אותם ברגע, שאנו יודעים מי המעסיק האחראי עליהם ויכולים לדרוש מהם מידע בכל רגע נתון תמורת הותרת האישור על כנו?

​

מי שמעוניין לבצע פיגוע, כך אמר לי בכיר בשב"כ, לא צריך אישור ולא צריך להיכנס מהמעברים, עובדה, הם מצליחים. אמצעי הלחץ של ממשלת ישראל, השליטה באישורים ובהכנסות, גם הוא כבר לא קיים, ושיתוף הפעולה הפך להיות דומם, וכמעט לא קיים.

​

הפיצוץ קרוב מאוד, וכאשר הוא יתחיל הסחף יהיה גדול מידי, אולי בלתי ניתן לעצירה. עזה היא משחק ילדים לעומת מה שיכול להתרחש בגדה, אומרים לי אנשי כוחות הביטחון שמוצבים בעזה שנים, הכל פה בערבוביה, ישראלים, פלסטינאים, שטחים אדירים לכיסוי, מקומות מקלט והחשש הגדול הוא שאין באמת חיץ בין הישובים היהודים לאלו הערבים. אלו תרחישים מעוררי אימה, אולי הגרועים ביותר שנחזים ע"י כוחות הביטחון הישראלים.

ובינתיים ממשלת ישראל, ממשיכה לטמון ראשה בחול וללכת שבי אחרי חבורת קיצונים משיחיים שמחככים ידיים בהנאה.